למה אסטרטגיות תכנון המס הקלאסיות כבר לא עובדות לאזרחים כפולים?
החובה להגיש דוחות מס לארה"ב קיימת כבר מאז שנת 1913, אך המציאות של אזרחים כפולים השתנתה באופן דרמטי בעשור האחרון. אסטרטגיות תכנון מס שעבדו בעבר כבר לא מספקות את התוצאות הרצויות, ולעיתים אף יוצרות חבות מס נוספת בלתי צפויה.
רק בשנת המס 2025, למעלה מ-9 מיליון אמריקאים המתגוררים מחוץ לארה"ב נדרשו להגיש דוח מס, כאשר כ-300,000 מהם מתגוררים בישראל. המורכבות הגוברת של החוקים הפיננסיים הבינלאומיים יצרה מצב שבו אסטרטגיות תכנון מס מסורתיות הופכות למקור בעיות במקום פתרונות.
השינוי הדרמטי בנוף המיסוי הבינלאומי
החל משנת 2010, עם חקיקת חוק FATCA (Foreign Account Tax Compliance Act), השתנה באופן יסודי הנוף הרגולטורי עבור אזרחים אמריקאים בחו"ל. הדרישה להגיש טופס 8938 עבור נכסים פיננסיים זרים מעל $200,000 (לרווקים) או $400,000 (לנשואים) יצרה שכבת דיווח נוספת שלא הייתה קיימת בעבר.
בנוסף, חובת הדיווח על FBAR (Foreign Bank Account Report) בהתאם ל-31 CFR 1010.350 נותרה בתוקף עבור יתרה מצטברת מקסימלית של $10,000 במהלך השנה. הקנס על אי-דיווח לא-רצוני יכול להגיע עד $12,921 לכל הפרה בשנת 2026, ועד 50% מיתרת החשבון במקרים של הפרה רצונית.
מדוע אסטרטגיית "הימנעות מדיווח" כבר לא רלוונטית
עד שנת 2008, רבים מהאזרחים הכפולים סמכו על כך שרשויות המס האמריקאיות לא יגלו את פעילותם הפיננסית בחו"ל. אסטרטגיה זו התבססה על המחסור ביכולת אכיפה בינלאומית של ה-IRS. אולם, עם יישום הסכמי החלפת מידע האוטומטיים (CRS – Common Reporting Standard) החל משנת 2017, המצב השתנה לחלוטין.
כיום, בנקים ישראליים מדווחים באופן אוטומטי לרשויות המס האמריקאיות על חשבונות של אזרחים אמריקאים. המידע כולל יתרות חשבונות, הכנסות ריבית, דיבידנדים, ומכירת נכסים פיננסיים. זה אומר שכל ניסיון להסתיר הכנסות או נכסים כמעט בלתי אפשרי.
הכשל באסטרטגיית זיכוי המס הזר המסורתית
אחת האסטרטגיות הנפוצות ביותר בקרב אזרחים כפולים הייתה הסתמכות על זיכוי המס הזר (Foreign Tax Credit) באמצעות טופס 1116. הרעיון היה פשוט: לקזז את המס ששולם בישראל מול החבות במס האמריקאי.
בפועל, אסטרטגיה זו נכשלת במקרים רבים בגלל מגבלות הזיכוי. סעיף 904 לחוק ה-IRC קובע שזיכוי המס הזר מוגבל לחבות המס האמריקאית בפועל על אותה קטגוריית הכנסה. כאשר שיעור המס בישראל גבוה מהשיעור האמריקאי, החלק העודף אינו ניתן לזיכוי ונאבד לצמיתות.
| סוג הכנסה | שיעור מס ישראלי | שיעור מס אמריקאי | זיכוי מקסימלי |
|---|---|---|---|
| הכנסת עבודה | 47% | 37% | 37% |
| רווחי הון | 25% | 20% | 20% |
| דיבידנדים | 25% | 20% | 20% |
המלכודת של החרגת הכנסות זרות (FEIE)
אסטרטגיה נוספת שהייתה פופולרית היא השימוש בהחרגת הכנסות זרות (Foreign Earned Income Exclusion) בהתאם לסעיף 911 לחוק ה-IRC. בשנת המס 2025, ניתן להחריג עד $126,500 מהכנסות עבודה פעילה, בתנאי עמידה במבחן הנוכחות הפיזית או מבחן התושבות הטובה.
המלכודת טמונה בכך שבחירה בהחרגה מונעת שימוש בזיכוי המס הזר על אותה הכנסה. במקרים רבים, זיכוי המס הזר מספק תוצאה טובה יותר, במיוחד כאשר שיעור המס הישראלי גבוה. בנוסף, ההחרגה חלה רק על הכנסות עבודה פעילה ולא על הכנסות פאסיביות כמו ריבית, דיבידנדים או שכר דירה.
הסיבוכים החדשים בתכנון מס נדל"ן
תחום הנדל"ן מציג אתגרים מיוחדים עבור אזרחים כפולים. מיסוי עסקאות נדל"ן בארה"ב כפוף לכללים מורכבים שלא תמיד מובנים לאזרחים כפולים.
אסטרטגיית ההחזקה ארוכת הטווח, שהייתה פופולרית בעבר, נתקלת כיום בבעיות של דיווח שוטף. בעלות על נכס נדל"ן בישראל דרך חברה ישראלית יוצרת חובת דיווח על טופס 5471 (Information Return of U.S. Persons With Respect to Certain Foreign Corporations), עם קנסות של עד $60,000 על אי-דיווח.
בנוסף, מכירת נכס נדל"ן בישראל עלולה להיות כפופה למס רווחי הון אמריקאי גם אם הנכס פטור ממס בישראל (למשל, בגלל מעמד של דירת מגורים יחידה). זה יוצר מצב של מיסוי כפול בפועל שקשה להימנע ממנו.
הבעיה עם אסטרטגיות השקעה מסורתיות
השקעות בקרנות נאמנות ישראליות, שנחשבו בעבר לאסטרטגיה בטוחה, הפכו למקור בעיות משמעותיות. רוב הקרנות הישראליות מסווגות כ-PFIC (Passive Foreign Investment Company) בעיני ה-IRS, מה שיוצר מיסוי עונשי.
המיסוי על PFIC כולל שיעור מס של עד 37% בתוספת ריבית על "הפצה עודפת" (excess distribution), גם אם הקרן לא חילקה דיבידנדים בפועל. בנוסף, נדרש דיווח מפורט על טופס 8621 עבור כל קרן בנפרד, עם קנסות של עד $10,000 על אי-דיווח.
כשל אסטרטגיות הימנעות מס באמצעות מבנים משפטיים
ניסיונות להקים מבנים משפטיים מורכבים כמו נאמנויות זרות או חברות בעלות זרה כדי להימנע ממס אמריקאי הפכו לבלתי יעילים ומסוכנים. חוק ה-TCJA (Tax Cuts and Jobs Act) משנת 2017 הוסיף כללי אנטי-הימנעות חדשים שמטרתם לסכל אסטרטגיות כאלה.
בעלות על יותר מ-10% בחברה זרה יוצרת חובת דיווח על טופס 5471, עם מידע מפורט על פעילות החברה, רווחיה והפצותיה. הקנס על אי-דיווח מתחיל מ-$10,000 ויכול להגיע עד $60,000. בנוסף, הכנסות החברה עלולות להיחשב כהכנסות נצברות (Subpart F income) ולהיות מחויבות במס אמריקאי מיידי.
האתגר של הכנסות מעסקים מקוונים
עלייתם של עסקים מקוונים יצרה אתגרים חדשים בתכנון מס לאזרחים כפולים. הכנסות מ-Amazon, Etsy ופלטפורמות דיגיטליות אחרות כפופות לדיווח מיידי לרשויות המס האמריקאיות, ללא קשר למקום התושבות.
אסטרטגיות ישנות של "דחיית הכנסה" או "הפצת הכנסה על פני שנים" כבר לא רלוונטיות כאשר הפלטפורמות מדווחות באופן אוטומטי על כל תשלום מעל $600 באמצעות טופס 1099-K. זה יוצר מצב שבו כל הכנסה נחשפת מיידית, ללא אפשרות להסתיר או לדחות את הדיווח.
הפתרונות החדשים הנדרשים
במקום להסתמך על אסטרטגיות תכנון מס מיושנות, אזרחים כפולים צריכים לאמץ גישה חדשה המתבססת על שקיפות מלאה ותכנון מס אקטיבי. זה כולל שימוש נכון בהסכם מניעת המיסוי הכפול בין ישראל לארה"ב, תכנון זמני מכירת נכסים, ובחירה מושכלת בין זיכוי המס הזר להחרגת הכנסות זרות.
אסטרטגיות תכנון מס מודרניות מתמקדות בייעול המיסוי הכולל (ישראלי ואמריקאי גם יחד) במקום בניסיון להימנע ממס באופן מלא. זה כולל תכנון השקעות באמצעות כלים פיננסיים מוכרים לשתי המדינות, תזמון מכירות נכסים בהתאם לשיעורי המס השונים, ושימוש בהוראות המעבר בהסכם מניעת המיסוי הכפול.
שורה תחתונה
אסטרטגיות תכנון מס לאזרחים כפולים שהיו יעילות בעבר הפכו למקור בעיות ולעיתים אף לסיכון פלילי. השינויים הדרמטיים בחקיקה האמריקאית והבינלאומית, יחד עם החלפת המידע האוטומטית בין מדינות, יצרו מציאות חדשה שדורשת גישה שונה לחלוטין.
הצלחה בתכנון מס כיום מחייבת הבנה מעמיקה של החוקים בשתי המדינות, תכנון מראש של עסקאות פיננסיות, ושקיפות מלאה מול רשויות המס. עונת הדיווחים לשנת המס 2025 מציבה אתגרים חדשים שדורשים ליווי מקצועי מתמחה.
המלצתי המקצועית היא לוותר על אסטרטגיות "קיצורי דרך" ולהשקיע בתכנון מס מקצועי ארוך טווח. העלות של ייעוץ מקצועי נמוכה בהרבה מהקנסות והבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מהסתמכות על אסטרטגיות מיושנות שכבר לא עובדות.