למענה מיידי

התקשרו כעת: 073-7861701

אבן גבירול 30 (WeWork Ibn Gabirol)

המוסד לביטוח הלאומי האמריקאי על סף קריסה כלכלית

המוסד לביטוח הלאומי האמריקאי על סף קריסה כלכלית

מזה זמן רב אנו עדים להתראות חוזרות ונשנות מצד המוסד לביטוח לאומי האמריקאי (Social Security Administration),

על האפשרות לקריסתו הכלכלית תחת נטל התשלומים למבוטחיו. אכן זה המצב? נראה שבהחלט יש סיבה לדאגה!

האקטואר הראשי של הביטוח הלאומי בארה"ב מעיד בדו"ח השנתי של 2016 שהתשלומים הכוללים למבוטחים עד שנת 2035 יגיעו רק ל 75% מהסכום המקורי מהקצבה המגיעה למבטוח.

התשלומים למבוטחים מחולקים ל"קצבאות זקנה ושארים" ו "קצבאות נכות", אלו מייצרים גרעון אקטוארי שוטף ב 75 השנים הקרובות של כ 1% מהתל"ג האמריקאי.

הסיבה לכך היא לא רק העליה בתוחלת החיים, אלא בעיקר שיעור הילודה למשפחה שירד בשנים האחרונות וגורם גם לירידה בהכנסות הביטוח הלאומי.

כאשר הנכסים והחסכונות של הביטוח הלאומי יפדו לחלוטין, הדבר יאלץ אותם להלוות כספים כדי לעמוד בתשלומי הקיצבאות.

בעצם מדובר על החלפת הגרעון בחוב ציבורי, ואם לא ימלאו את אותם המצבורים מחדש, הקצבאות יהיו חייבות לרדת.

הביטוח הלאומי מעניק כיום תשלומים לכ 61 מיליון אזרחים בשווי $911 מיליארד ומקבל תשלומים ממעל 171 מיליון אזרחים ומעסיקים שמשלמים במצטבר 15.3% מהשכר ברוטו.

גם כיום, המרכיב העיקרי בהישרדות הביטוח הלאומי הוא הריבית שנצברת על החסכונות והנכסים, השומרת על הסטטוס-קוו בהעדר רפורמה.

הביטוח הלאומי האמריקאי מאפשר לדרוש את הקצבאות בשלושה אופנים:

  1. משיכה מוקדמת – בגיל 62, גורר תשלום מוקטן במידה והנכם מרוויחים יותר מ $15,720 לשנה.
  2.  משיכה בזמן – בגיל 66-67 תקבלו את התשלום המלא המגיע לכם על פי הצבירה של הקרדיטים.
  3. משיכה מאוחרת – בגיל 68-69-70 תקבלו קרדיט על "משיכת קצבה מאוחרת" שיגדיל את הקצבה בכ 8%.

רק מהאפשרויות האלה, שמותאמות למציאות שונה שבה אנשים חיים בממוצע 81 שנים, אפשר להבין כי הביטוח הלאומי משלם הרבה מעבר ליכולתו.

מחקרים של אוניברסיטת הארוורד ודארטמות' מצאו שהערכות האקטוארים לגבי העמידה בתשלומים של הביטוח הלאומי היו אופטימיות מידי

באופן עקבי מאז הקמת קרנות החסכון של הביטוח הלאומי בשנת 2000 ולהערכתם הביטוח הלאומי "יפשוט רגל" עוד הרבה לפני המועד החזוי, במידה והקונגרס לא יפעל בהקדם.

מראיונות שהחוקרים קיימו עם האקטוארים הראשיים לאורך השנים, הם ההסיקו שההערכות מוטעות כבר למעלה משבע עשרה שנה ברצף,

בעיקר בגלל מנטליות של קובעי המדיניות בארגון שמבוססת על העלמת עין מן הנתונים והפערים התקציביים של הארגון – בעיה חשבונאית נטו.

הריבית על החסכונות בקרן, שמושקעים בעיקר באג"ח ממשלתיות, אמנם אכן מצליחה למזער את הבור התקציבי לאורך השנים האחרונות,

עד כדי כך שאפילו תחזיות משנת 1998 לקריסה קולוסאלית ב 2032, לא צפויים להתממש.

יתכן גם שיגיע פיצוי מצד תקציב הממשל, אבל אין כל ספק שגם תחזיות אופטימיות מאוד, לא יכולות לגשר על המציאות,

שבה מספר הנפשות במשפחה מצטמצם, תוחלת החיים עולה וגיל הפרישה נשאר במקומו.

בנוסף, לא מובאים בחשבון שינויים טכנולוגים שאף יגרמו לנשירה של עובדים לא מיומנים ממעגל העבודה בגיל מוקדם יותר.

ניתן לראות את המגמה הבעייתית גם במדינת ישראל.

בדו"ח האחרון שפרסם המוסד לביטוח לאומי לשנת 2016 הגרעון האקטוארי המצטבר עומד על 400 מיליארד שקלים, בגרעון שנתי של 90 מיליארד שקלים (פי אחד וחצי מתקציב הביטחון של מדינת ישראל).

הצפי של המוסד לביטוח לאומי הישראלי הוא שבשנת 2026 יתחיל משבר פיננסי שיגמר בקריסה טוטאלית בשנת 2045.

פרופסור שלמה מור יוסף, מנכ"ל הביטוח הלאומי, אף מעיד כי כדי להפסיק את הגרעון צריך "לעצור את החקיקה החברתית".

לסיכום,

אזרחים אמריקאים שמגישים דו"חות מס ובעלי הכנסה מיגיעה אישית בארה"ב (שכירים או עצמאים) או בעלי הכנסה כעצמאים בישראל (עוסק פטור או מורשה)

מחויבים בתשלומי ביטוח לאומי ומס בריאות בגובה 15.3% נכון לשנת 2016 (שכירים בארה"ב מחויבים במחצית הסכום כשהמעסיק משלם את החלק השני).

התשלום לביטוח לאומי מזכה בצבירת "קרדיטים" על כל $1,260 רווח, עד ארבעה קרדיטים בשנה.

צבירה של 40 קרדיטים לאורך החיים מזכה בקצבת זקנה בעת פרישה או קצבת נכות כשהנכות עולה על 20%.

קצבת הזקנה משתנה לפי הסכום ששולם ולרוב גבוהה מהסכום ששולם.

מידע זה נועד להאיר את עיניהם של אלה המצפים שבבוא העת קצבאות הביטוח הלאומי, הן בישראל והן בארה"ב,ישולמו להם במלואן.

אין ספק כי תשלומי ביטוח לאומי אמריקאי מצטיירים כאטרקטיביים במיוחד לאור האלטרנטיבות המצומצמות בעולם ההשקעות,

אך כפי שציינו, התבססות על תשלומים אלה כ"באנקר" בתכנון הפיננסי העתידי, ככל הנראה שגויה.

אנו מציעים לתכנן היטב את מועד הפרישה וההכנסה הפנויה בהווה ובעתיד, בסיוע בעלי מקצוע, ולא להסתמך על הכנסות עתידיות  שהסיכויים להתממשותם נמוכים.